אחרי שהבום של תעשיית הסיגריות האלקטרוניות- הגיע לקיצה, התעשייה החלה ללמוד להיות מפעל.

בשנת 2025, תעשיית הסיגריות האלקטרונית- חווה נקודת מפנה עדינה:
הפריחה חלפה, הדיבידנדים התפוגגו וכל "קיצורי הדרך" נכשלו. אבל במקביל, מתגלה תופעה אמיתית ובוגרת יותר.
אחרי הטירוף הרועש, -מתרגלי סיגריות אלקטרוניות סוף סוף התחילו ללמוד - לנהל עסק.
מ"להרוויח כסף מהיר" ל"בניית מערכת", מתרחשת ההתעוררות של -מתרגלי סיגריות אלקטרוניות.
1. הגאות נסוגה, ומי שנשאר סוף סוף רואה בבירור מה קרה בשנים האחרונות. קצב הצמיחה של-תעשיית הסיגריות האלקטרוניות היה כמעט "לא טבעי" בשנים האחרונות.
מהדיבידנדים הטכנולוגיים ב-2018, הדיבידנדים ההוניים ב-2020 ועד לדיבידנדים בחו"ל ב-2023,
כל גל של בום הוביל את המתרגלים להאמין בטעות:
"השוק גדול מדי, כל עוד אתה קולט את המגמה, אתה יכול לנצח".
אבל כשהמדיניות יושמה, ההון התהדק, והתקנות בחו"ל נעשו מחמירות יותר,
התעשייה החלה להתמודד עם המציאות הקשה:
זהה לייצור-סיגריות אלקטרוניות, חלקם מרוויחים כסף באמצעות מערכות, בעוד שאחרים שורדים במזל.
עידן הדיבידנד היה עידן של מיון אנשים.
זה דחף "עושים" לבמה, אבל גם חשף מי חסרי מערכות ויכולות ניהול-תחתונה.
2. שינוי בהלך הרוח בתעשייה: מ"להרוויח כסף" ל"לעשות לטווח ארוך" השתקפות הראויה ביותר של תעשיית הסיגריות האלקטרוניות- אינה המוצר, אלא הלך הרוח.
בשנים האחרונות, התעשייה הזו הייתה קלה מדי להרוויח כסף, עד כדי כך שאנשים רבים שכחו:
המטרה הסופית של מיזם היא לא רווח, אלא קיימות של הישרדות.
במצב הנוכחי של לחץ מדיניות גבוה, ערוצים רוויים ואי ודאות גוברת בהתרחבות לחו"ל,
תעשיית הסיגריות האלקטרונית- נאלצה לחשוב ברוגע בפעם הראשונה - "כמה גדולים אנחנו רוצים להיות?"
"כמה זמן אנחנו יכולים להחזיק מעמד?"
"מה עוד אנחנו יכולים להשאיר מאחור מלבד למכור?"
כאשר יותר ויותר בוסים החלו לשים לב לבניית צוות, צבירת מותג, יכולות מערכת ואסטרטגיות ציות,
הבגרות האמיתית של-תעשיית הסיגריות האלקטרונית רק החלה.
3. להתחיל מ"בניית מערכת" מה המשמעות של "ללמוד לעשות עסקים"?
זה לא יותר מאמץ או יותר חריצות, אלא יותר שיטתיות.
01 מערכת ארגונית: מ"היכולת האישית של הבוס" ליכולת שיתוף הפעולה בצוות. בעבר, תופעה נפוצה במפעלי סיגריות אלקטרוניות הייתה: הבוס היה חזק מדי, הארגון היה חלש מדי.
הבוס היה בוחר מוצרים, מנהל משא ומתן על ערוצים, מבין שרשרות אספקה, והכל נשען על עצמו.
אבל כשהארגון יגדל, כל הבעיות יהפכו לבעיות "אנשים" -
קבלת החלטות- איטית, תקשורת כאוטית, ביצוע בהסתמך על צעקות.
ללמוד לעשות עסקים פירושו להפוך יכולות למערכות, ניסיון למנגנונים.
כדי לגרום לארגון להיות בעל מבנה "עצמי-תפעול", במקום להסתמך על אדם אחד ש"ישאר ער כל הלילה ויחזיק מעמד".
02 מערכת מוצר: מ"היגיון-המוכר ביותר" ל"לוגיקת משתמש" בעידן הדיבידנד, המוצרים הונעו על ידי "מכירות קלות",
עכשיו מוצרים צריכים להיות מונעים על ידי "שמישות" ו"להיות אמון".
מותגים צריכים ללמוד להבין את הרגשות, התרבות וההרגלים של המשתמשים,
כבר לא מתמקדים בנפח מכירות, אלא ב"קצב הזמנות מחדש, שביעות רצון ומחזור חיים של תאימות". 03 מערכת מותג: מ"פרסום" ל"חדירה" כאשר הפרסום נאסר, ערוצי תנועה נסגרו,
שיטות התקשורת של המותג חייבות לעבור ללא-שיווק. המשמעות היא שהארגון צריך להבין תוכן, קהילות ומערכות נרטיביות.
משתמשים לא נמשכים, אלא מובנים.
04 מערכת ציות: מ"הימנעות מרגולציה" ל"דו קיום עם כללים" בשנים האחרונות, ארגונים רבים ראו ב"רגולציה" איום,
אבל עכשיו, ציות הוא בדיוק חלק מהתחרותיות.
מי שיכול לעמוד ראשון בסטנדרטים יכול לשרוד הכי הרבה זמן.
4. מהר ליציב, מלהרוויח כסף לעשייה: עקומת הצמיחה השנייה של-תעשיית הסיגריות האלקטרונית.
המחצית השנייה היא "חי ארוך".
זה אומר שהתחרות האמיתית היא כבר לא מלחמות מחירים, מלחמות הפצה, אלא מלחמות מערכת.
מי שיכול לבנות אמון במותג, חוסן שרשרת אספקה, יעילות ארגונית,

יכול לשרוד את המחזור.
כעת, יותר ויותר מפעלי סיגריות אלקטרוניות- מתחילים לעשות שלושה דברים:
טיפוח פנימי: לעשות סטנדרטיזציה של מותג, דיגיטציה של ארגון. התרחבות כלפי חוץ: בנה מותג גלובלי וספק שירותים מקומיים. צמיחה כלפי מעלה: מעבר מ"ייצור מוצרים" ל"יצירת פלטפורמות ומערכות אקולוגיות". זה לא אידיאליזם; זו התשובה היחידה להישרדות.
הדיבידנדים ממכרים, אבל המערכת היא מה שמחזיק אנשים בחיים.
V. עתיד: "עידן הערך הארוך" של-תעשיית הסיגריות האלקטרוניות כאשר-הזדמנויות לטווח קצר מתפוגגות, לערך-לטווח ארוך יש מקום לצמוח.
מה שנקרא "עידן ערך ארוך" מתייחס לארגונים שמתחילים להחליף פרצי-קצרים בצמיחה שיטתית:
החלפת דיבידנדים בערוץ בנכסי מותג; להחליף מלחמות מחירים בחסמים טכנולוגיים; להחליף גיבורים בודדים ביכולות ארגוניות.
בעתיד,-מפעלי סיגריות אלקטרוניות חייבים להיות יותר כמו "מפעלים" אמיתיים -
עם ממשל, תרבות, סטנדרטים וסבלנות.
זהו בדיוק המהפך הענפי הנוכחי: מ"עושים עסקים" ל"עושים ארגונים";
מ"לוגיקה אופנתית" ל"לוגיקה תפעולית".
מסקנה: נפילת הדיבידנדים אינה קץ, אלא תקומה של הענף.
זה מוציא את אלה שרק רודפים אחרי טרנדים מהמשחק,
ומאפשר למי שמוכן להתיישב לעשות דברים להישאר.
ככל שתעשיית הסיגריות האלקטרוניות הגיעה לנקודה זו, היא כבר לא זקוקה ל"כוח נפץ", אלא "כוח בונה". העתיד האמיתי אינו שייך לרץ המהיר ביותר,
אלא לאלה שיכולים לבנות בהדרגה מערכות, ליצור מותגים ולייצר ערך במהלך המחזור.